תוכנית למידה וקירוב  
בשעות אחה"צ

אוכלוסיית יעד
בני נוער בגילאי 13-18, הרשומים במוסד חינוכי אך למעשה הם “בסיכון”, מפני שהם מרגישים מנותקים ממשפחתם, משאר בני גילם, מהקהילה, מבית הכנסת, מהדת, מהתרבות, מהקבוצה החברתית וכדומה. חלקם עולים חדשים, חלקם לומדים בבית ספר או שייכים בקהילה שהם לא מזדהים איתה, פעמים הנערים הם מאותגרי למידה, או חשים לחץ דתי ו/או לימודי. רבים מהם השתתפו בגילאי ביה”ס היסודי בתוכניות לאחר בית הספר, אך אין להם תוכנית מקבילה בשנות התיכון. בד”כ בני נוער אלו לא מנצלים את התוכניות העומדות לרשות בני נוער נורמטיביים ולבני נוער “בסיכון”, מכיון שהם לא רואים את עצמם שייכים ומתאימים להן או כי ההורים/המוסד החינוכי ו/או לוחות הזמנים שלהם לא מאפשרים להם להשתתף בתוכניות אלו.

פתרון
אנו מספקים מסגרת חברתית ו’קבוצת עמיתים’, הכוללים סביבה תומכת, מודלים לחיקוי, בניית מיומנויות חברתיות והזדמנות לפורקן חיובי. פעילות זו מחברת אותם מחדש עם משפחתם/המוסד החינוכי וכו’. הנערים מקבלים הדרכה המסייעת להם ליצור קשרים עם בני גילם, והפנייה למשאבים ושירותים אחרים ש’הקשיבה’ מציעה.

איך זה עובד?
פעם בשבוע, בשעות שאחרי הלימודים, מתקיימת למידה ופעילות חווייתית של נערים עם אברכים (תלמידי כולל) מקומיים, שהוכשרו לכך ע”י ‘הקשיבה’. הקבוצה מורכבת מנערים מאותו מוסד חינוכי או תוכנית, וכך להורים ולצוות החינוכי יש ביטחון ביודעם מי שותף לקבוצה. האברכים מתמקדים בבניית מערכת יחסים בריאה וקרובה עם בני הנוער, ומספקים להם אוזן קשבת. המסגרת של לימוד ופעילות בבית המדרש יוצרת אווירה מהנה ונוחה, מעניקה תחושה נורמטיבית, מחברת את בני הנוער לבתי מדרש וכוללים מקומיים, ומעניקה להם חוויה תורנית-דתית חיובית יותר. הלמידה המשותפת אינה חופפת בהכרח לחומר הלימודי של המוסד החינוכי, אדרבה, היא נועדה לחשוף את הנערים לעוד תחומים חדשים. רשימת הנושאים מורכבת מתחומי עניין של בני נוער, והיא מאפשרת גם שיח אישי, באמצעותו הנערים יכולים לשתף במחשבותיהם ודעותיהם, תוך שהם עוברים על דפי לימוד מודרכים. כמו כן, האברכים מעודדים את החניכים לדבר מול קהל, ועוזרים להם בהתמודדות עם שאלות על משמעות החיים והאתגרים בפניהם הם ניצבים.

התוצאות בשטח ועדויות
אנשי החינוך במוסדות ובישיבות ציינו את הנוכחות המוגברת והעקבית של התלמידים המשתתפים בתוכנית, וכן את ההתנהגות הכללית שהפכה לחיובית יותר. התלמידים המשתתפים הופכים גם לקבוצה קרובה ותומכת בתוך המוסד החינוכי. מוסדות מעידים: “אנו שומעים את התלמידים מרבים לדבר על התוכנית בצורה חיובית, ונוכחים לראות את הציפייה שלהם לפעילויות הקרובות”. התלמידים גם חולקים בכיתה רעיונות, ומשתמשים במיומנויות שרכשו באמצעות התוכנית. גם ההורים מצידם מציינים שילדיהם מצפים כל השבוע לתוכנית. כמו כן מספרים ההורים, שילדיהם מבלים יותר עם חברים מהתוכנית, מה שמסיר מליבם את הדאגה עם מי הילדים שלהם מתרועעים. “העובדה שהם בוחרים בזמנם הפנוי ללכת ללמוד בבית המדרש בחברת אברכים, היא ההוכחה למה שהתוכנית עושה עבור הבן שלי”.